|
לוח מודעות
השתקפות עם מותה של צילה היילברון ז"ל
אלכס סיבל והילדים, 8 בנובמבר 2009.
אמא נולדה החודש לפני 90 שנה , השנה 1919 הבת הצעירה מבין ארבעת בנות משפחת אלכסנדר וחנה דינגסטאך משפחה יהודית הולנדית שורשית . משפחת פועלים סוציאליסטית שהתפרנסה מחלוקת לחם ועיתונים, האם טפלה במשק ביית וחינוך הבנות. מזיכרונותיה של אמא מאותה תקופה באמסטרדם היו בעיקר הנחלת התרבות ושירת המקהלה , כשהאבא אישיות מאוד דומיננטית וקפדנית, משרה אוירה של תרבות בבית. כל הבנות שרו במקהלה. האב היה מרביץ בבנות דעת במיוחד בתום ההסטוריה, יהדות והפוליטיקה, הוא היה דובר עברית ונהג לקרוא ספרות בעברית, היה פעיל מאוד בפועלי ציון.. אמא העבירה את מיטב זמנה בתנועת נוער סוציאליסטית. אמא זוכרת את ילדותה כתקופה נהדרת.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בהולנד לא היו מודעים למתרחש, ועד הפלישה הנאצית במאי 1940 , אמא באותם ימים בת 21, הם היו עסוקים בענייניהם כך למשל ב- 1940 הם הספיקו לחוג את חג השבועות. הם לא האמינו שבהולנד מדינה ניטראלית יכול להתרחש מה שהתרחש בשאר אירופה. עם פלישת הנאצים להולנד ניסו יהודים רבים לעלות על אוניות ולברוח לאנגליה אך ממשלת הולנד דאגה להטביע את האוניות דבר שגרם לגל התאבדויות בקהילה היהודית מפחד הנפילה בידי הצבא הנאצי.
בפברואר 1941 האס אס נכנס לרובע היהודי בהולנד והחל קרב בין התושבים לצבא הנאצי ומכאן החלו הרדיפות ואיסוף היהודים למחנות הריכוז. אמא מאבדת את הוריה שבסופו של דבר נרצחו באושוויץ מכל עשרת הדודים האחים והאחיות מצד אבא שלה לא נשאר אף אחד מבני משפחת אלכסנדר דינגסטאך אב המשפחה, כולם נרצחו . פרידה האחות הגדולה ובעלה הצליחו לברוח לשוויץ וכך ניצלו. האחות השנייה היא מריאנה ובעלה לואיס לבית חרונטמן ולהם 2 בנים שמואל ואלכס, לימים אלכס חרונטמן או כמו שאנו קוראים לו אלכס הגדול . מריאנה האחות בעלה והבן שמואל נרצחו ע"י הנאצים. את אלכס הצליחה אמא להעביר למשפחה נוצרית חברים טובים שלה, משפחת פון דה קנופ", האם שהיתה אז בשמירת הריון עברה לגור בבית הוריה ונתנה את מקומה בבית המשפחה לאמא וכן נותנת לה את תעודת הזהות שלה, וכך אמא ואלכס מצליחים לשרוד תקופה לא קצרה. לפני כשנתיים לאור יוזמה של מירי הבת של אלכס הגדול קבלה מריאן הבת למשפחת פון דה קנופ בעבור הוריה את אות חסידי אומות העולם בטקס מרשים ומרגש ב"יד ושם " על הצלתם של אלכס הגדול ואמא. שגריר הולנד ומצלמות חדשות הערוץ השני לא פספסו את האירוע.
האחות השלישית אסתר ברחה עם בעלה, הוא נתפס ונרצח.
אמא מצליחה לברוח ולהסתתר הרבה בזכות חבר לא יהודי שהיה לה. הם מסתפקים במועט ממש , אוכל בקושי רב. אמא סופרת באותה תקופה מעל עשרה מקומות מסתור בהם הסתתרה ואליהם ברחה.
בתום 5 שנות תופת באמצעות הבריגדה היהודית והסוכנות היהודית היא עולה לארץ עלייה לא לגאלית דרך נמל אנטוורפן בבלגיה אוניה קטנה של הסוכנות מתאימה ל- 35 איש, באותה הפלגה עלו על האונייה 350 פליטים. האונייה הגיעה לחיפה משם רוכזו במחנה בעתלית למשך 5 חודשים. מעתלית היא מגיעה לפרדס חנה ועובדת במוסד לילדים יתומים טוקאיר. בהמשך היא דואגת להעלות גם את אלכס והוא בן שבע.
בפרדס חנה היא מכירה את אבא ארנסט לבית היילברון ולאחר 4 חודשים הם מתחתנים.
הימים ההם בפרדס חנה ימי בראשית ליישוב הקטן, מלחמת הישרדות מאבק יום יומי לקיום הקן המשפחתי. אמא גם מטפלת בהורים של אבא עד שהלכו לעולמם.
אבא עובד כשכיר ומעבד את שני הפרדסים 6 דונם של וושינגטון ועוד 24 דונם שמוטי. אמא מחזיקה את משק הבית ואת המשק עזר, בתחילה רפת בהמשך לול מטילות גדול ועצי פרי, אני זוכר שזיפים, אגסים, תפוחים , קלמנטינות ומאוחר יותר פקאנים.
אחה"צ אמא נותנת שיעורי עזר במיוחד באנגלית לילדים מתקשים.
אמא גם עוסקת בגיוס כספים לטובת מוסד לילדים מפגרים ובהמשך גם לבית הספר החקלאי בפרדס חנה. אחד המקורות לגיוס הכספים היה חבר ילדות שלה שלימים כהן כסגן ראש העיר באמסטרדם, וים פולק שמו. לימים כאשר יצא לפנסיה מהעיר החליט ביחד עם באה אשתו לרכוש דירה בפרדס חנה . דירה הם קנו כאן אך לבוא לגור כאן לא הסתדר. לימים כאשר הלך וים לעולמו הוא החליט להיקבר כאן בפרדס חנה, ולפני שנתיים נקברה לצידו גם אשתו באה. הם קבורים 25 מטר מהמקום שהיום אנו מביאים את אמא למנוחת עולמים בסמוך לקברו של אבא. ידידי הילדות שוב מתאחדים.
בין השאר שני אירועים נחרטו היטב בזיכרוני. האחד באוגוסט 1967 חודשיים לאחר מלחמת ששת הימים, אלכס הגדול חבר קיבוץ משמר דוד שליד צומת נחשון נישא לבחירת ליבו פנינה. לחתונה מגיעה גם האחות של אמא דודה אסתר מאמסטרדם שעד לאותו יום לא ראתה את אלכס. באותה תקופה הייתי מבלה את חופשותיי בקיבוץ משמר דוד. אמא ודודה אסתר מגיעים למשמר דוד באוטובוס בקו המאסף לירושלים, אני זוכר אך הרכבתי את אמא ואסתר אחותה על כנפי הטרקטור פרגסון 65 מתחנת האגד שעל הכביש הישן לירושלים בואך לקיבוץ, מהלך של כמה ק"מ ואני רק בן 15. מבט הניצחון של שתי האחיות בדרכם לטקס הכלולות של אלכס הגדול ניצול השואה הבן של מריאן אחותם , שהולך להקים משפחה בישראל לא ימוש מעיני עד סוף ימי. המבט המנצח של שתי האחיות.
הרגע השני בשנת 1983 לאחר הנישואים שלי עם סיבל אישתי, עשינו טיול באירופה אבא הראה לנו את מחוזות ילדותו בגרמניה. כשהגענו להולנד בבית פרנק פולק הבן דוד בפינת הסלון היה חלון פינתי ואמא עמדה והסתכלה דרכו . פניתי אליה ושאלתי אם גם היא מתכוונת להראות לנו היכן גדלה. היא הביטה בי בעניים דומעות ואמרה לי לעולם אל תפנה אלי יותר בעניין הזה. עד אז מעולם לא הסכמה אמא לספר לנו או לשתף אותנו במה שעבר עליה ב- 5 שנות המלחמה הארורה ההיא. כל שאני זוכר זה את נר הנשמה הדולק והמרה השחורה אליה נכנסה אמא בכל שנה בערב יום השואה.
לימים כאשר הנכד שובל ערך עבודת שורשים התרצתה אמא והחליטה שהגיע העת לערוך לנו טיול שורשים ולספר את סיפורה באמסטרדם. כאשר הגענו לדירת הוריה בו גדלה היא קראה לי ואמרה אתה רואה את החלון בבית ממול. בשעתו כשפנית אלי עמדתי שם וצפית ברחוב הילדות שלי וחלמתי ונזכרתי ואתה הפרעתה לי.
במאי השנה התקבל מכתב מלשכת שר החוץ ההולנדי, ג´ק מרסל פרהאכן, בו הוא מציין שבמסגרת תוכנית בטלוויזיה ההולנדית לרגל יום השואה הוא סיפר את סיפורה של אמא סילין דינגסטאך. למחרת הוא קיבל טלפונים מצופים בתוכנית, שצילה זו חיה בישראל ושמה צילה היילברון. שר החוץ ביקש במכתבו שבביקורו הבא בישראל הוא רוצה לבוא לבקר ולכבד את אמא בכבוד הראוי לה. זה כבר לא יצא אל הפועל.
והיום כאן בבית הקברות בפרדס חנה אני עומד ומצדיע לך לאישה שהייתה גדולה מהחיים שלמרות כל מה שעברה , לא נתנה למיתר האחרון להפקע, לא אפשרה לפתיל החיים להגדע והצליחה תוך שהיא אוחזת בזה וגם מזה לא מניחה את ידה, ומתוך זקיפות קומה, להקים מחדש משפחה מאושרת וגאה. אני צופה בך אמא וחולם ונזכר וכל כך מתגעגע.
אלכס סיבל והילדים
|
